טיול לניו זילנד - הקדמה
טיול לניו זילנד הוא חוויה שזוכרים גם שנים קדימה.
נדיר למצוא כאלו שיעידו שהם "לא נהנו" או "לא היו חוזרים שוב".
בכל זאת, מדובר במדינה היפה בעולם (אל תאמינו למי שאומר אחרת…) ונופיה ייחקקו בראש ובלב לתמיד.
לאלו מכם שנמצאים בתחילת התהליך ועדיין מגששים, ריכזתי רשימה של 12 דברים שרצוי להכיר ולדעת לפני שמגיעים לטיול בניו זילנד.
מאמר זה מצטרף לעוד מאמרים מעניינים וחשובים שמופיעים בבלוג והמידע השימושי, שני המקומות החשובים ביותר באתר למי שמתחיל להתעניין לקראת טיול לניו זילנד.
1. ביקורת גבולות כפולה
בניו זילנד מונהגות שתי ביקורות בשדה התעופה.
הביקורת הראשונה היא ביקורת דרכונים סטנדרטית.
בביקורת זו, כמו בשאר מדינות העולם, תידרשו להציג דרכון בתוקף, כרטיס יציאה מניו זילנד (לבעלי ETA) והצגת הזמנת מקום לינה ללילה הראשון.
פקיד ההגירה ישאל שאלות גנריות לגבי הטיול, ויחתים את הדרכון.
הביקורת השנייה היא ביקורת שנועדה לבדוק הכנסת חומרים ומאכלים אסורים.
הרשויות המקומיות מקפידות מאוד על בידולה של ניו זילנד מבחינה זו.
מה שזה אומר בפועל הוא שלא ניתן להכניס פירות, ירקות, אוכל באריזות פתוחות וכדומה.
בנוסף, יבדקו הרשויות שאין ברשותכם ציוד מלוכלך, שעלול להכניס מזיקים שאינם אנדמיים (צמחים, חרקים).
מזיקים אלו עלולים להפר את ההגמוניה הטבעית בניו זילנד ולכן הם מתייחסים לזה מאוד ברצינות.
בהקשר זה, כדאי לנקות את הציוד לקראת טיול לניו זילנד (אם אינו חדש) ולהצהיר על הכל.
המדריך לנחיתה רכה יעשה סדר לקראת הנחיתה במדינה.
ניתן לקרוא אותו כאן.
2. מזג אוויר בניו זילנד
ממלכת אי הוודאות בניו זילנד נשלטת ביד רמה ע"י מזג האוויר.
למעשה, גם אם התחזית תבטיח לנו שמש, בפועל הכל נתון לשינוי.
ניו זילנד היא מדינה של 4 עונות, ולא נדיר לראות יום שמשי הופך לסערה, ולהפך.
כדאי להתעדכן מדי יום בתחזית מזג האוויר ולפעול לפיה עד כמה שניתן.
אני תמיד אומר שהדבר הכי חשוב בניו זילנד הוא להסתובב עם מעיל גשם איכותי, ולא לחינם – הכל מניסיון כואב ומר של התמודדות עם הגשם.
העוצמה של מזג האוויר בניו זילנד היא לא משהו שאנחנו מכירים בישראל (אלא אם אתם גרים על פסגת החרמון).
חשוב "לתת לו כבוד" ולא לקחת סיכונים מיותרים, גם אם זה אומר לוותר על טרק או שניים.
מאמר מזג האוויר בניו זילנד יעניק לכם את כל האינפורמציה המלאה לקראת הטיול.
3. הספורט הלאומי בניו זילנד הוא לא כדורגל
בצד השני של העולם, ענפי הספורט הפופולריים הם אופרה אחרת ביחס למה שאנחנו מכירים מאזורנו.
הודות להשפעה הבריטית על ניו זילנד, התפתחו בה מאוד ענפים מסורתיים המזוהים עם הממלכה – רוגבי, קריקט, רכיבה על סוסים ועוד.
אז אמנם משחקים בניו זילנד כדורגל וכדורסל (דרך הליגה האוסטרלית), אבל השליט הבלתי מעורער של הספורט הוא הרוגבי.
טיול לניו זילנד בלי משחק רוגבי לא יכול להיות שלם, כחלק מההוויה המקומית.
מומלץ מאוד ללכת למשחק, בטח אם הוא של הנבחרת הלאומית, All Blacks וליהנות מהאווירה הייחודית.
רצוי ללמוד מספר חוקים כדי להתמנגל עם המקומיים שבוודאי יתלהבו מתייר שמכיר את המשחק.
גם מאמנים ושחקנים ישראלים שיחקו באופן מקצועי בענפי ספורט מוכרים בישראל כמו כדורגל וכדורסל.
4. חיי הלילה בניו זילנד
בהקשר הזה, עדיף לא לצפות יותר מדי.
התושבים המקומיים בניו זילנד חיים את החיים בקצב אחר ממה שאנחנו מכירים.
סצנת חיי הלילה בניו זילנד פושרת מאוד.
למעט הערים הגדולות (בעיקר אוקלנד ו-וולינגטון) וכמובן קווינסטאון, יהיה קשה למצוא משהו שאפילו מזכיר את חיי הלילה בישראל.
בקווינסטאון, למשל, חיי הלילה נשלטים ביד רמה ע"י תיירים, ונדיר למצוא מקומיים.
במקומות אחרים, דוגמת וולינגטון, האווירה שונה ויותר מקומית, אבל עדיין משלבת את התיירים בתוכה.
מי שמגיע לטיול בניו זילנד ובונה על חיי לילה משוגעים, יצטרך לחפש אלטרנטיבה אחרת.
5. המאורים
המאורים הגיעו לניו זילנד לפני כ-1000 שנה בסירות ענקיות הנקראות Waka.
התרבות שלהם מגוונת ומעניינת מאוד, אך שונה מהדתות המונותאיסטיות שאנחנו מכירים.
על קצה המזלג, המיתולוגיה המאורית מתבססת על חצי-אלים, אנשים שכוחם והשפעתם היו גדולים ונחשבו לגדולי העם.
במחצית השנייה של המאה ה-18 עגן בחופי ניו זילנד קפטן ג'יימס קוק הבריטי, ושינה את היסטוריית המקום לחלוטין.
המאורים נחשפו לעולם המודרני והחלו בקשרי מסחר עם הממלכה הבריטית.
כיום, המאורים הם חלק שווה ובלתי נפרד מההגמוניה המקומית.
הם שווי זכויות לחלוטין, משתלבים במערכת השלטונית ובחברה.
המאורים הם אנשים גדולים מאוד, ונראים מאיימים כלפי חוץ.
התרבות הפולינזית, ממנה הם מגיעים, מזוהה מאוד עם קעקועים.
ניתן לראות מאורים עם קעקועים על כל הגוף, כולל הפנים.
זה אולי מלחיץ בהתחלה, אבל זאת בסה"כ צורת הביטוי שלהם ומסורת של מאות שנים.
מומלץ מאוד לנסות ולהתחבר לתרבות המרתקת הזו.
ניתן ללמוד מספר מילים בסיסיות, לבקר בכפרים המאוריים וללמוד על המורשת (היום בעיקר דרך אטרקציות תיירותיות).
בנוסף, ניתן אף להתארח אצל מאורים שישמחו לספר ולשתף.
6. הנהיגה ההפוכה
ההגה בניו זילנד נמצא בצד ימין, הצד ההפוך ממה שאנחנו מכירים בישראל.
מקור העניין נמצא בכרכרות הסוסים.
לפני כ-300 שנה, קבעו בבריטניה כי מרכבות ינועו בצד שמאל, והמנהג השתרש גם לתעשיית המכוניות שהתפתחה כ-150-200 שנה לאחר מכן.
אך הנהיגה בצד השני היא לא העניין היחיד, וניתן להתרגל לכך תוך מספר ימים בודדים.
מערכת הכבישים בניו זילנד אינה מפותחת ברמה עולמית, ומרבית הדרכים בה הינן דרכים דו-סטריות, חלקן ללא מעקה בטיחות או הפרדה.
בחלק מהמקרים יהיה כביש עם נתיב אחד, ותיאלצו לחכות עד שכל השיירה תעבור מהצד השני.
הבעיה מחמירה כשמגיעים לפארקים הלאומיים, לדרכים הכפריות ולפיתולי ההרים.
הדרכים במקומות אלו נעשות צרות, חלקות, תלולות ומלחיצות.
כדאי לא לנהוג בלילה, ולהימנע מנהיגה בתנאי מזג אוויר בעייתיים.
המהירות המותרת בניו זילנד היא בד"כ 100 קמ"ש, וכדאי שלא להסתבך עם המשטרה המקומית.
המשטרה לא סלחנית ועלולה לקנוס אתכם גם אם עברתם את המהירות בכמה קמ"ש בודדים.
עוד על הנהיגה בצד ימין ניתן לקרוא במאמר הנהיגה ההפוכה, כולל הסברים וטיפים.
7. שמורות הטבע
אי אפשר להזכיר טיול לניו זילנד בלי לדבר על שמורות הטבע.
שמורות הטבע בניו זילנד הן חלק בלתי נפרד מהמדינה, ונמצאות "בחצר האחורית" של הערים והעיירות.
למעשה, שיעור השטח שתופסות שמורות הטבע גדול משיעור השטח העירוני, עובדה שמשחקת לידי חובבי הטבע שמגיעים מכל העולם.
מרבית שמורות הטבע מתוחזקות על ידי ה-Department of Conservation, או בקיצור, ה-DOC, רשות הטבע והגנים המקומית.
מרכזי מבקרים פזורים בערים הגדולות ובעיירות הסמוכות לפארקים הלאומיים.
הם מספקים למטייל הממוצע את כל המידע הנחוץ לטיול בטוח בשמורות.
ה-DOC אחראיים בין השאר על סימון השבילים, תחזוקת הבקתות וניהול זרם המטיילים שמגיעים לטייל במסלולים הרבים.
כדאי מאוד להגיע לאותם מרכזי מבקרים, להתייעץ, לשאול, לבדוק, לחקור, ולקבל החלטות בהתאם.
חלק מהפארקים והיערות נמצאים באחריות מקומית (דוגמת ה-Waitakere שבאחריות עיריית אוקלנד, לחצו כאן והאזינו לפרק 6 שמדבר על המקום היפהפה).
בכל מקרה, הסטנדרט גבוה מאוד, ההקפדה על הניקיון מוחלטת, וחשוב לכבד את הטבע בבואכם לטיול בניו זילנד.
8. בעלי חיים מסוכנים
זהו, שאין כל כך בעלי חיים מסוכנים בניו זילנד.
אז כשחושבים על טיול לניו זילנד, הנה דאגה אחת שאפשר להסיר מלבכם.
בידודה של ניו זילנד משאר העולם אפשר את התפתחותם של זנים ייחודים (אנדמיים) וכך נשמר המארג המקומי.
עם זאת, האדם הלבן הביא איתו חיות שאינן אנדמיות (כלבים, חתולים) שאמנם פוגעות בבעלי החיים האנדמיים, אך לא מסוכנות לנו.
תשכחו מתנינים, זאבים, אריות, עכבישי ענק.
בניו זילנד מקסימום ינבחו עליכם או יוציאו לכם את הגומי מהרכב.
ובכל זאת, חכו לסעיף הבא….
9. זבובי חול
גם בגן עדן חייב להיות חיסרון אחד לפחות.
זבובי החול, ה-Sandflies, הם הסיוט של כל מטייל בניו זילנד.
בניגוד לזבובים המעצבנים שלנו, שבעיקר מרעישים סביב האוזן, זבובי החול של ניו זילנד הם מכה רצינית.
הם בצבע שחור, קטנים ושקטים.
עקיצתם כואבת, וקשה לזהות אותם עד שמרגישים את העקצוץ המרגיז.
נהוג לומר (אני נוהג לפחות) שזבובי חול הם כמו גנגסטרים – באים תמיד בחבורות.
אפשר למצוא אותם בכל מקום, אבל בעיקר בקרבת מקורות מים ושמורות טבע.
כדאי להסתובב עם בגדים ארוכים ולהשתמש בחומר דוחה זבובים.
את החומר ניתן לרכוש בכל בית מרחקת וסופרמרקט מקומי.
10. שימו קרם הגנה
אני לא מדען, אבל במרוצת השנים למדתי שנפיחות של חיות הן סיבה מספיק טובה להרחבת החור באוזון.
במדינה שבה עשרות מיליוני כבשים ופרות, הבעיה מחריפה, בטח כשיש כמות בלתי מוגבלת של עשב טעים ולח.
כנגזרת מחור זה, השמש בניו זילנד חזקה בטירוף.
כמה חזקה? לבנבן כמוני שרק הוציא את היד מהחלון במהלך הנהיגה, נשרף כהוגן.
גם בימים מעוננים, גם כשזה מרגיש טיפשי – שימו קרם הגנה ותפנקו בכמות.
רצוי להשתמש במקדם הגנה 50+ ולהשאיר אחד כזה בהישג יד, כל הזמן.
11. שר הטבעות
קשה לדבר על טיול לניו זילנד בלי להזכיר את שר הטבעות.
הטרילוגיה האלמותית שהכתירה את ניו זילנד כמדינה היפה בתבל היא חלק בלתי נפרד מעולם הטיולים המקומי.
מטיילים מכל העולם מגיעים במיוחד לארץ ההוביטים כדי לטייל ולתור את מרחבי הארץ התיכונה, ההרים המושלגים ואתרי הצילום השונים והרבים.
ההמלצה שלי היא לשלב, בטח אם אתם בעניין ומדברים אלפית שוטפת.
האתרים פזורים בכל ניו זילנד, חלקם אפילו במקומות פופולריים מאוד, וניתן לשלב אותם בכל עת עם הטיול הסטנדרטי.
אתם חובבי שר הטבעות? מעוניינים לקרוא על האתרים השונים ברחבי ניו זילנד? הכל כאן!
דיברנו על שר הטבעות גם בפודקאסט, וניתן להאזין לפארק בקישור הזה.
12. האוכל לא מדהים
האוכל בניו זילנד לא מדהים, חייבים לשים דברים על שולחן האוכל.
כיאה למדינת חסות בריטית בעברה, המטבח המקומי לא נחשב למצטיין במיוחד.
המנה המזוהה ביותר עם הבריטים עם פיש אנד צ'יפס.
למרות השיווק האגרסיבי של הפאי הטעים, זה לא מתקרב לאוכל איטלקי, אסייתי או אפילו ישראלי.
בגזרת המתוקים, בדגש על שוקולדים, הניו-זילנדים דווקא מצטיינים.
ה-Tim-tam האוסטרלי וה-Cookie Time המקומי הם שוס רציני, וגם Cadbury, Whittaker ודומיהם לא יאכזבו אתכם.
דבר אחרון שאתייחס אליו הוא הבשר והאוכל הצמחוני.
ניו זילנד מגדלת, כאמור, בקר וכבשים.
כפועל יוצא מכך, גם הבשר המופק מהן הוא באיכות גבוהה מאוד ויתרה מכך, זול.
בסופרים ובקצביות ניתן לרכוש בשר איכותי במחירים מצחיקים, והקרניבורים שבינינו יתאקלמו יפה מאוד.
בשנים האחרונות הקולינריה האלטרנטיבית מקבלת את הבמה, וישנה מודעות רחבה לגביה.
בכל מקום שמכבד את עצמו ניתן להתאים את הארוחה לפי ההעדפות הקולינריות.
תושבים רבים מגדלים את האוכל אצלם בחצר, ומוכרים אותו בתיבות הדואר שלהם תמורת סכום סמלי.
המחיר הכללי, בניגוד לבשר, גבוה יותר, אבל סביל.
מאמר הקולינריה האלטרנטיבית יאפשר לכם להבין טוב יותר מה האפשרויות העומדות בפניכם.
רוצים לדעת עוד על ניו זילנד ולא הספיק לכם? הגיוני, מכאן התיאבון רק הולך לגדול!
בדקו את דפי ההרצאות הפרונטליות והמוקלטות, הפודקאסט ואפשרויות הייעוץ השונות לקראת תכנון טיול לניו זילנד.