בטיחות בטיול - הקדמה
ניו-זילנד, ארץ החופש וההרפתקאות.
חשוב לצאת לטייל, לנסות, לטעום, להריח, לחוות, להגיע לקצה וגם לדעת לחזור ממנו בשלום.
מדי שנה פוקדים את ניו-זילנד כ 4 מיליון תיירים מכל קבוצות הגיל והאוכלוסייה מכל רחבי תבל.
כרבע מהם ייחשפו לפעילות שתחשוף אותם לסכנה כלשהי.
בעקבות מקרים של ישראלים שנפגעו או כמעט ונפגעו במהלך הטיול בניו-זילנד החלטתי לכתוב כמה מילים בנושא, בעיקר כדי לחלוק את הידע שצברתי, להגביר מודעות לסכנות הקיימות כאן, ואיך ניתן בראש ובראשונה להימנע וגם להתמודד איתן במידת הצורך.
הרוב נוטה לחשוב שניו-זילנד היא ארץ של הוביטים, גבעות ירוקות, נופים, אגמים ומחסור בבעלי חיים מזיקים (נחשים, תנינים, עקרבים, אריות ונמרים אינם בנמצא כאן) ובעקבות כך נכנס לשאננות לגבי גורמי סכנה אחרים שבישראל נחשבים זניחים.
קצת מספרים וסטטיסטיקות
כל הנתונים הנ“ל מתייחסים לפעילות שקשורה לתרמילאות בלבד ותורגמו ישירות מספר הלשכה הניו זילנדית לסטטיסטיקה העוסק בתאונות מטיילים – ”THERE AND BACK“ .
700 אלף תרמילאים פוקדים מדי שנה את מסלולי הטיול במדינה, מתוכם כ-6000 ייפצעו, 540 יהיו מעורבים בפעולת חיפוש, חילוץ והצלה, ובממוצע 13 ייהרגו.
מה מרכיבי הפציעות והמוות בכל שנה בניוזילנד?
51 אחוזים מכלל הפציעות ייגרמו כתוצאה מנפילה מגובה
14 אחוזים מהפציעות ייגרמו מחציית נהר שגויה
7 אחוזים מהפציעות ייגרמו מהיפותרמיה
4 אחוזים ממפולות שלגים
4 אחוזים נוספים ייפגעו מגורם שנפל עליהם
והשליש הנותר ייפצעו מתאונות שונות (אש, ציד ונשק, וגורמים לא ידועים)
כל אחת מהפציעות הללו עלולה להחמיר במיוחד אם היא קרתה באזור מנותק
פציעות בעומק השטח יובילו לשהות ממושכת בתנאים משתנים בשל הזמן הרב שיעבור עד שתוזעק עזרה, וכמובן הזמן הרב שייקח לה להגיע.
לעיתים מזג האוויר לא יאפשר הגעה מוסקת או רכובה לפצוע ולכן עד שתגיע עזרה רגלית חשוב להשכיל ולהבין שהעזרה הראשונה לכם או לפצוע היא עצמכם וחשוב להיות מוכנים.
מדוע תאונות קורות?
1. נפילה מגובה:
סטייה משביל מסומן, קיצורי דרך וקריאה שגויה של שילוט או מפה.
כאשר ההיכרות עם המסלול אליו יצאנו אינה מעמיקה לפעמים קל לטעות או להתבלבל.
את השביל המרכזי חוצים לעיתים שבילים אחרים וחוסר תשומת לב, עייפות, חושך, מזג אוויר קשה וראות לקויה יכולים לשבש את יכולת קבלת ההחלטות שלנו.
סטייה מהשביל יכולה להוביל למדרונות תלולים, הליכה בחושך עלולה להוביל למצוקים ותהומות, מזג אוויר סוער עלול לגרום לשיטפונות, מפולות בוץ או שלגים, וקריאה שגויה של מפה או שילוט עלולים להכניס אותנו לשעות החושך.
דגש חשוב נשים על שעות החושך – הן הזמן שבו הטמפ‘ צונחת וללא מחסה ראוי לשעות הלילה אפשר בקלות להגיע למצבי קיצון והיפותרמיה.
הדוגמה הקלאסית למקרה זה היא המטיילת הישראלית ליאת טס שטעתה בדרכה בטרק רוטברן המפורסם וקפאה למוות כשנכנסה לשעות החושך ואיבדה את דרכה.
דוגמה נוספת היא טרקים אלפיניים כמו טונגרירו קרוסינג בהם יורד שלג טרי מדי יום ברוב עונות השנה.
השלג שנערם בשפת המצוקים נראה לעיתים כמו קרקע בטוחה כאשר תחתיו בעצם אין דבר מלבד תהום, לכן חשוב להיצמד לעמודי סימון השבילים של הטרק.
אגב, בעקבות תאונות כאלו, החוק הידוע של ”מותר לישון 500 מ‘ מהשביל“ על כל הוריאציות שלו, אינו בתוקף יותר.
לא יורדים מהשביל ובטח שלא בחושך, נקודה.
לא רק כדי לא לפגוע במאזן האקולוגי העדין של הטבע אלא גם כדי שלא ניפול לנקיק או מראש של צוק.
2. היפותרמיה:
מהי היפותרמיה?
היפורתמיה היא מצב שבו מתרחשת ירידה של יותר מ-2 מעלות צלזיוס מטמפרטורת גוף נורמלית (35 מעלות ומטה)
תסמיני ההיפותרמיה מופיעים עם ירידת חום הגוף ומחמירים ככל שחום הגוף ממשיך לרדת.
- בשלבים הראשונים (פגיעה קלה) הנפגע חיוור וקר, רועד ומתנהג בצורה אדישה ומבולבלת, סובל מחולשה וירידה בקואורדינציה וביכולת הדיבור.
- החמרת המצב (פגיעה בינונית) מביאה לערפול ההכרה ולהאטה בקצב הלב.
נשימת הנפגע הופכת איטית יותר ואיבריו מתקשים. - הדרדרות נוספת של המצב (פגיעה קשה) גורמת לאובדן הכרה ופגיעה קשה בקצב הלב ומעמידה את הנפגע בסכנה של דום לב, הפסקת נשימה ומוות.
כאשר אנו נמצאים בפעילות אקטיבית גופנו מזיע על מנת לצנן את החום הנפלט מיצירת האנרגיה.
בעת לבישת ביגוד שאינו מנדף זיעה כמו כותנה אנו עלולים למצוא את עצמנו לבושים בבגד רטוב לאורך זמן.
הזיעה שבבגד גם היא מתקררת בעיקר באזורים חשופים לרוח וקור ולעיתים עלולה אף לקפוא. מצב זה מוביל ישירות להיפותרמיה.
סיפור אישי:
נובמבר 2017.
אביב באי הצפוני (כלומר גשם בממוצע פעמיים בשבוע), יצאתי לטונגרירו נורת‘ן סירקיט, אחד מעשרת הגרייט ווקס של ניוזילנד, אשר מקיף את הר נראוהי (הר דום).
אורכו 42 קילומטרים והוא משלב בתוכו את הטונגרירו אלפיין קרוסינג – מסלול היום המפורסם ביותר בניו זילנד, הנחשב לאחד מיעדי התיירות הפופולריים בעולם.
בשיאו של הקרוס מטפסים למרגלות הר דום ומתחילים בחצייה אלפינית מישור בין הר נראוהי להר טונגרירו,
באותו יום רוחות עזות במהירות 70-90 קמ“ש הובילו לסגירת הפארק, אנחנו שהיינו כבר באמצע המסלול הוזהרנו בידי פקחים שהפצירו בנו לשקול לחזור לבקתה בה שהינו בלילה במידה והחצייה האלפינית לא תתאפשר בשל הרוח.
כשהגענו למעלה רץ לעברנו בחור שהיה חלק מקבוצה של תיירים אמריקאים שניסו לבצע את הקרוס למרות מזג האוויר, כשהוא מנופף בידיו וצועק לעזרה – שתי בנות מהקבוצה שלו נמצאות במצוקה ואינן מסוגלות לזוז.
כשהגענו אליהן גילינו בחורה בשלבים ראשונים של היפותרמיה כשהיא מבולבלת ורועדת ואינה מסוגלת לדבר כשורה, ועוד בחורה עם איברים נוקשים בהכרה מעורפלת.
מיהרנו להכניס אותן ליריעה של אוהל עם שמיכת מילוט וכמה שקיות חימום כדי ליצור בידוד מהרוח והקור. ווידאנו שעזרה הוזעקה (בשל הרוח העזה – מסוק לא יכל להגיע ועזרה רגלית הוזנקה – משך זמן של כמה שעות עד שתגיע).
הבנות לקו בהיפותרמיה כיוון שהעלייה לגובה 1800 מ‘ הייתה מאומצת ולוותה בהזעה רבה, שנספגה בבגד הכותנה אותו לבשו.
מכיוון שהכותנה מצוינת באגירת נוזלים, הרוח העזה למרגלות ההר והטמפ‘ הנמוכות הובילו לקירור גופן במהירות (הקבוצה האמריקאית הקדימה אותנו בכ-20 דקות) דבר שגרר היפותרמיה.
החוויה הייתה מפחידה ולא נעימה, ונוסף על כך, לא נשארנו לחכות ולראות מה עלה בגורלן (שאר הקבוצה והמדריך שלה נשארו שם לחכות לעזרה).
איני יודע כיצד נגמר הסיפור, מאחר ולא שמענו שום דבר בחדשות בימים שאחרי – אני מניח שהן חולצו בשלום.
3. מזג אוויר:
מזג האוויר בניו זילנד ידוע לשמצה במהירות שבה הוא מתחלף ומן האפשרות לחוות ארבע עונות ביום אחד בכל רגע נתון.
מדוע זה קורה?
חשוב להבין שהאקלים הוא אקלים ממוזג, המושפע מהים.
מסת היבשה בניו זילנד היא מאוד קטנה יחסית ואינה יכולה לווסת את מה שמגיע אליה מהים.
המיקום המיוחד שלה בין הים הטזמני הסוער והאכזר המשופע בזרמים קפואים המגיעים מאנטרקטיקה מדרום מערב והאוקיאנוס הפסיפי שחובק אותה מצפון ומזרח יוצרים שילוב מיוחד.
תוסיפו לכך ממוצעי גשמים שנעים בין 2000 (אוקלנד) ל-8000 מ“מ בשנה (פיורדלנד), זרמי רוחות וסופות טרופיות שהופכים את מזג האוויר למפלצת מפחידה והרסנית.
בניו זילנד, חיזוי מזג אוויר הוא מקצוע מסובך מאוד, וגם המדויקת שבתחזיות נתונה לשינוי כמה פעמים ביום.
לכן, כדאי תמיד להיות ערוכים עם מעיל גשם שישאיר אתכם יבשים.
לקריאת מדריך מזג האוויר בניו זילנד, לחצו כאן.
4. חציית נהרות:
מטרקים נדרשים לעיתים לחצות נחלים ונהרות בעת מסעם, אך נהרות הם סכנה משמעותית בניו זילנד.
מדוע?
נהרות מושפעים על ידי מזג האוויר והשלג נמס, ופני המים יכולים לעלות ולרדת מהר מאוד.
גם לחציית נהרות יש כללים ברורים שכשאר הם לא נשמרים עלולים לקרות אסונות – היסחפות בזרם, טביעה, פגיעה ממכשולים וסלעים ומכות קור.
לחציית נהרות יש כמה כללי ברזל.
על קצה המזלג רק אכתוב: השליכו מקל אל המים, אם הוא נסחף מהר יותר מהקצב שבו אתם הולכים – אל תחצו.
נתון נוסף שכדאי להתחשב בו הוא טמפ‘ המים.
באי הדרומי, הרבה מהנהרות ניזונים מהפשרת קרחונים ואלו מים קרים במיוחד שקרובים לנקודת הקיפאון של המים.
נפילה אליהם או כניסה פתאומית עלולה להכניס אתכם להלם קור.
דגש נוסף מתייחס לחציית נהרות ונחלים במהלך גשמים.
גם אם אתם חוצים נחל/נהר והזרימה איטית יחסית, תזכרו שזה עניין של זמן עד שהזרימה בשאר מקורות המים תתחזק ותהפוך לבלתי אפשרית.
חשוב לזכור שכמות המשקעים במקומות הגבוהים נוטה להיות גדולה יותר, וגם למים הזורמים במעלה הנחל לוקח זמן להגיע למטה.
הנחלים/הנהרות החביבים, שביום רגיל נחמד לקפץ בין אבניהם, הופכים מהר מאוד למלכודת מוות אכזרית.
5. ים – זרמים, גאות/שפל:
כמו שצוין בפסקה הקודמת, את היבשת סוגר האוקיאנוס השקט מצפון מזרח והים הטזמני מדרום מערב.
נקודת המפגש המפורסמת בין שניהם היא קייפ ריינגה (Cape Reinga), בנק‘ הצפונית ביותר בניו זילנד.
בעוד שהאוקיינוס השקט מאופיין במים חמימים ורגועים יחסית לים הטזמני (ולא לאגן ים התיכון!), הים הטזמני טומן בחובו זרמים פראיים וכשהוא סוער לא מומלץ להתקרב אליו.
מספיק לחזות בגל פתאומי מתנפץ על החוף בהפתעה כדי להבין את עוצמתו של הים הטזמני.
כמו כן, מיקומה הגיאוגרפי של ניו זילנד גורמת לכך שתופעת הגאות והשפל הרבה יותר משמעותית ממקומות אחרים בעולם ולפעמים גובה הגאות מגיע מעל לעשרה מטרים.
דבר זה משליך על טרקים באזור החוף, כאשר מקום שחצינו בזמן מסוים עלול להיות מכוסה במים.
כשנרצה לחזור, לא נוכל לחצות, מה שיכול להוביל לשהייה של כמה שעות עד לשפל הבא.
מצב זה עלול לגרום לכניסה לשעות החושך ולפעמים נצטרך להעביר לילה בחוץ ללא מחסה.
הדוגמה הקלאסית למקרים כאלו היא הסיפור שזכיתי לשמוע משני מטיילים ישראלים שיצאו לטרק הלוך חזור של כמה שעות באיזור קייפ-ריאנגה, וחצו חוף מצוקי וצר.
כשרצו לחזור כעבור כמה שעות גילו שגאות מכסה את החוף שבו הלכו והדרך לרכב חסומה.
"נו שטויות, קצת מים לא יעצרו אותנו, הרי היינו בסיירת ודוד שלי שהיה טייס טנקים בחיל הים שחה מקצי גאות שכאלו לארוחת בוקר תוך כדי אכילת קורנפלקס…"
בקיצור, הבנתם את התמונה.
נכנסו שני בחורינו הנועזים אל הים הטזמני וגילו שזרם הגלים קשה מנשוא.
למזלם, הם היו בחורים חזקים ועקשנים ולכן הצליחו בקושי להגיע לצד השני בלי לדעת את גודל הסכנה שנשקפה להם.
לכן, בטרקים חופיים חשוב לברר את זמני הגאות והשפל.
ישנם אתרי חיזוי לכל אזור המתעסקים בחיזוי וניבוי זמני הגאות והשפל לכמה שבועות קדימה.
במידה ונכנסתם לזמן הגאות ויש ספק קל – אל תחצו.
כדאי תמיד להסתובב עם מחסה חירום (יריעת פלסטיק שאליה ניתן להיכנס ותפקידה לבודד אתכם מגשם, רוח וקור) ומספיק אוכל.
כללי בטיחות וקוד 5
על מנת להקטין תאונות נוצר קוד 5, חמישה כללי זהב שאם נשמור עליהם – הסיכוי שנהיה מעורבים בתאונה יקטן משמעותית:
1. תכננו את הטיול – התייעצו לפני היציאה לדרך עם פקחי הדוק (רט“ג ניוזילנד), מרכזי המידע, האיי-סייט או לפחות מישהו שכבר עשה את המסלול.
פתחו מפה והבינו: היכן עובר המסלול? מה הן נקודות התורפה והבעיות במסלול? מה מזג האוויר הצפוי לנו והראות שהוא יאפשר? חציית גשרים, מיקום בקתות וכו‘.
2. ודאו שמישהו יודע שיצאתם לדרך – איש הקשר יצטרך לדעת להזעיק עזרה במידה ולא יצרתם איתו קשר עד זמן שהוסכם בינכם.
זה יכול להיות מטייל אחר, ההורים בבית, חברים או אנשי מרכזי המבקרים והמידע לפני המסלול.
3. היו עירניים למזג אוויר – למי שעוד לא הפנים, נא לקרוא שוב את פסקה מס‘ 3.
4. דעו את מגבלות היכולת שלכם – לא לכולם אותו כושר, סיבולת ויכולות.
מסלול או טרק שלאחד יראו קלי קלות – לאחר יחשב קשה ומעייף, בעיקר בשלבי טיול שונים שבו סרגל המאמצים מתגבר.
לפעמים כדאי לוותר על פסגה או עוד אגם כדי לדעת לחזור בבטחה לאוטו/בקתה, ולא להיכנס לחושך או סתם להתעייף מאוד ולהגדיל סיכוי לתאונה.
5. קחו מספיק צידה – אין לדעת מה יקרה, מתי תתקעו בדרך בגלל חושך/שיטפון בנהר/גאות בים/מפולת שלג או בוץ בטרק.
חשוב לקחת צידה מספקת: מחסה חירום שיצור חיץ ויחסום את פגעי מזג האוויר, ביגוד חם ללילה, אוכל שיספק אנרגיה, אולר, מים וערכת עזרה ראשונה.
הלכתי לאיבוד, מה לעשות?
1. בלי פאניקה: קחו נשימה עמוקה והפעילו את הראש. נכנסתם למצב הזה, כנראה שגם תוכלו לצאת ממנו.
2. האם אתם זוכרים את הנק‘ האחרונה במסלול שבה הייתם בטוחים כי אתם בדרך הנכונה? האם תוכלו לחזור אליה?
3. בצעו הערכת מצב, כמה מים ואוכל ברשותכם? האם יש לכם מחסה מפני מזג האוויר?
4. נסו להגיע אל הנקודה האחרונה שבה הייתם בטרק והקציבו לכם זמן של שעה עד שעתיים.
כעבור שעה-שעתיים – הקימו מחסה בנקודה הקרובה ביותר שאינה חשופה לרוחות וגשם.
במידה ואינכם בטוחים איפה אתם – הישארו במקום.
תזוזה מקשה על המחפשים אתכם.
5. התכוננו לשהות ימים אחדים בשטח עד שתימצאו.
6. נסו לשמור על הסוללה במכשיר הפלאפון שלכם, מחלצים יכולים לאתר אתכם גם במקום בו אין תא סלולרי המאפשר קליטה.
7. כשאתם זזים – השאירו עקבות: נייר טואלט בשיחים, חצים מאבנים, חפצים מנצנצים או מחזירי אור בנק‘ חשופות לשמש.
נסו להיות במקום בו תראו היטב מהאוויר וללבוש צבעים שיראו בולטים (כחול הוא צבע חריג ביער ירוק למשל).
8. שמרו על אופטימיות.
קל לכתוב את זה, קל להגיד את זה, אבל ברגעי משבר – זה ההבדל בין להישבר לבין להאמין שיהיה בסדר.
ציוד בטיחות מומלץ לטיול
1. מכשיר לוויני:
בעלות של כמה דולרים/שקלים ליום ניתן לשכור מכשיר לווייני.
המכשיר קטן, נוח וקל לנשיאה – במקרה חירום בלבד ניתן ללחוץ על לחצן המצוקה ולהחזיק מעמד עד שתגיע עזרה.
ישנם מכשירים שונים עם טכנולוגיות שונות אבל בבסיסם כולם דומים – עזרה במהירות המרבית האפשרית במקרה חירום.
מקרה חירום כשמו כן הוא – יכול לקרות תמיד ובכל מקום, לכן מומלץ לשכור מכשיר כזה למרות שהסיכויים שתשתמשו בו קטנים מאוד, לשלם כמה עשרות דולרים תמורת החיים שלכם זה זניח מאוד.
חברת מגנוס הישראלית הגדילה לעשות ואפשרה לשכור מכשירים כאלו עוד מהארץ המופעלים עם ממשק בעברית ואפשרות תקשור עם מוקד חירום, במקרה זה הם עובדים גם עם חברות הביטוח דבר שכנראה יקל על הפרוצדורה הכרוכה בתשלום עבור חילוץ רגלי\מוסק וטיפול רפואי.
להשכרת מכשיר לווייני, לחצו כאן.
2. ערכת עזרה ראשונה:
כדאי להצטייד באחת שכזו, רצוי קטנה ואטומה למים.
ערכה זו צריכה לכלול פלסטרים, תחבושות, חומרי חיטוי וכדורים להקלה על כאבים.
3. מחסה חירום:
יריעת פלסטיק שנמכרת בכל חנות לציוד מטיילים יכולה לתפקד לא רק כמחסה מפני רוח וגשם במקרה חירום אלא גם כליינר לתיק הגב (ע“מ לשמור על הציוד יבש בתוך התיק) או שקית זבל במהלך הטרק.
4. משרוקית:
כמה קטנה ככה יכולה להועיל בלמשוך אליכם תשומת לב במקרה חירום במקומות בהם הרוח שורקת בעוצמה או הגשם חובט בחוזקה.
5. מעיל גשם ובגדים להחלפה:
מעיל גשם טוב יכול לעשות את ההבדל בין להירטב במהירות לבין לשמור על ליבת הגוף יבשה.
אמנם חלקים אחרים יירטבו לחלוטין, אבל המעיל יצליח להאט את צניחת טמפרטורת הגוף ויאפשר לכם לקבל החלטות מושכלות בידיעה שיש לכם עוד זמן.
בגדים יבשים (גרביים, חולצה, מכנס) יעזרו לגוף להתחיל מחדש עד כמה שניתן.
אחת הסיבות למכות קור והיפותרמיה הן חשיפה גבוהה לרטיבות.
לעומת זאת, כדי לטפל בהיפותרמיה, קודם כל מורידים בגדים ומחליפים ביבשים.
זה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות.
סיכום
הגעתם עד לכאן? כל הכבוד.
מקווה שתפנימו את מידת הרצינות הכרוכה בלטייל באחת המדינות הבטוחות והיפות בעולם, וגם אם הכל כאן נראה כמו הגזמה חשוב להיות זהירים ולהפעיל את הראש כי הסטטיסטיקה לא משקרת וכדאי לכם לא להיכנס אליה.
מקרי הקיצון קורים בדרך כלל מרשלנות אישית.
גישת ה"יהיה בסדר" לא תקפה לניו זילנד וכל מי שמסתמך על המזל, ירגיש זאת על בשרו במוקדם או במאוחר.
המדריך המפורט שקראתם הרגע מכיל את כל מה שצריך לדעת כשיוצאים לשטח.
זה תקף לטיול של שעתיים ותקף לטיול של שבוע.
תהיו אחראיים – תישארו בחיים!
על הכותב
רתם לחיאני (ידוע לזכות או לשמצה בכינוי ”במבי“) – איש טבע ומדריך סנפלינג וטיפוס בחברת ”שפן-הסלע“ המיתולוגית (צוק מנרה).
אחרי טיולים ספורים בעולם וגם בניו זילנד (2003 ו-2014) אשתי ואני החלטנו להגיע ולהשתקע בניו זילנד ולנסות את מזלנו כאן.
חי ועובד באוקלנד – עיר קוסמופוליטית וצבעונית במיוחד עם אנשים מכל רחבי העולם, ומנהל חנות לציוד מטיילים עבור חברת Macpac הניו זילנדית.
בזמני הפנוי מטייל ויוצא להרפתקאות ככל שמתאפשר לי ומנסה לעזור למטייל הישראלי מניסיוני האישי.
במסגרת פרויקט אישי שלי אני גם מעביר הרצאות תרמילאים חינמיות בעונת המטיילים בחנות שבה אני עובד.
ההרצאות עוסקות בבטיחות, שבירת שגרה מ“שביל החומוס“ והמלצות מקומיות, ומאפשרות סוג של נחיתה רכה בפינת המידע שאותה צוות החנות מטפח בחיבה יתרה.
בפינה שלנו ניתן לאסוף בחינם המון מידע – חוברות על הגרייט ווקס, אתרי קמפינג, ספרי לונלי פלנט, מפות וערימה של חיוכים.
כמו כן, נהנה להכיר תרמילאים נוספים מהארץ והעולם, למצוא שותפים למסע, לתת כיף, למכור רכב, להחליף ספר או סתם להטעין את הפלאפון.
הרפתקנים שרוצים חשיפה מעמיקה יותר יכולים להצטרף לאחד מטיולי היום המודרכים שלי לאתרים נבחרים סביב אוקלנד,
ולהיחשף לתופעות טבע בצורה קצת שונה.
טיילו בכיף, ובצורה מושכלת וזהירה.