ונואטו - רקע ומידע כללי
ונואטו, קבוצה של 83 איים געשיים, שוכנת כשעתיים וחצי מזרחית לחופה המזרחי של אוסטרליה.
בירת המדינה היא Port Villa, השוכנת באי Efate.
בונואטו חיים כ-270 אלף תושבים, והיא נמצאת באוקיינוס השקט (הפסיפי).
ונואטו היא בית להרי געש רבים, כאשר המפורסם מביניהם הוא Mount Yasur, הר הגעש באי Tanna, המושך אליו עשרות אלפי מבקרים בשנה.
הפעילות הגעשית והמיקום הגאוגרפי של ונואטו בתוך חגורת האש של האוקיינוס השקט, גורמים להתפרצויות ולרעידות אדמה תכופות, היוצרות בין השאר גלי צונאמי המסכנים את האיים.
ונואטו התגלתה ע"י הספרדים במאה ה-17, ועד 1980 הייתה נתונה להשפעות קולוניאליסטיות, מה שעיצב את התרבות שלה במידה מסוימת.
שני דברים שלא ידעתם על ונואטו:
הראשון, קפיצת הבנג'י הראשונה בעולם נולדה בונואטו.
זוהי מסורת חניכה של נערים שהגיעו לבגרות, ועתה צריכים להתמודד עם אתגר הפחד.
השני, תושבי ונואטו נחשבים לאנשים השמחים בעולם, ואכן, ניתן לראות זאת בהכנסת האורחים שלהם ובהלך הרוח הנוח והידידותי שלהם.
מזג אוויר
מזג האוויר לאורך כל השנה די זהה והאקלים הוא טרופי.
הטמפרטורה באזור היא כ-30 מעלות בממוצע, עם לחות גבוהה.
התקופה שבין דצמבר לפברואר ובין יוני לספטמבר נחשבת לעונה יותר יבשה.
כשטיילתי בונואטו במהלך חודש אוגוסט, הנחשב לשיא העונה היבשה, ירדו מדי פעם גשמים, אך לרוב הגשם מפסיק יחסית מהר.
כשמגיעים בעונות הגשומות יותר רצוי להיות גמישים ולקחת בחשבון שיהיו ימים גשומים יותר שעלולים להפריע מעט לתוכניות.
שפה
השפות הרשמיות של ונואטו הן ביסלמה (ערבוב של אנגלית, צרפתית ושפות ילידים), צרפתית ואנגלית.
באיים הגדולים והמתוירים (דוגמת Efate ו-Santo) התושבים מדברים אנגלית, אך באיים מרוחקים יותר האנגלית בסיסית יותר ולעיתים משימת התרגום הופכת לקשה.
דרכי הגעה לונואטו
בונואטו שני שדות תעופה בינלאומיים.
שדה התעופה הלאומי נמצא בעיר הבירה Port Vila שנמצאת באי Efate.
ניתן להגיע אליו בטיסה ישירה מבריסביין, מלבורן, סידני, נאדי (פיג'י), אוקלנד, אפיה (סמואה), הוניארה (איי שלמה), נומאה (קלדוניה החדשה), טונגהטאפו (טונגה) ופורט מורסבי (פפואה גינאה).
שדה התעופה השני הוא שדה התעופה הבינלאומי ב-Luganville, הנמצא באי Santo Espiritu.
אל שדה התעופה הזה אפשר להגיע מבריסביין כאשר שאר הטיסות הן פנימיות.
מחירי הטיסות יחסית יקרים ונעים בין 750-1000 דולר אוסטרלי לטיסה הלוך חזור.
לינה
חשוב להבין את הקוטביות הגדולה בין האיים המרכזיים והמתוירים לבין האיים ה"אותנטיים" יותר.
בעוד שבפורט וילה או לוגנוויל ניתן למצוא אפשרויות לינה מגוונות (אירוח ביתי, הוסטלים ועד ריזורטים מפנקים), באיים הקטנים הלינה היא על בסיס אירוח ביתי, במתכונת של גסטהאוס.
למעשה, כל בעל בית יכול להקצות חדר עם מיטות ולקרוא לו "גסטהאוס".
החוויה מאוד אותנטית, אך בסיסית.
צריך להתכונן לאפשרות של חשמל מוגבל, מים קרים ולינה בסמוך למשק הבית.
במקומות מסוימים, יהיה עליכם ליצור קשר מראש עם בעל המקום כדי לוודא שהמקום זמין.
רק באיים הגדולים ניתן יהיה לתאם לינה מסודרת באופן עצמאי.
כסף
המטבע המקומי הוא ואטו (Vatu).
הערך שלו הוא באזור 80 ואטו ל-1 דולר אוסטרלי.
ההתנהלות עם כסף היא כמעט כולה במזומן כשכספומטים ניתן למצוא רק בפורט וילה, לוגנוויל והריזורטים המפוארים.
ניתן למשוך עד 10,000 ואטו בכל יום מבנק BSP, שהוא הבנק המרכזי באיי הפסיפיק.
בשאר האיים כמעט ואין בכלל כספומטים.
רצוי לתכנן טוב את הכספים שלכם ולהוציא מזומן מראש.
התניידות
דרך ההתניידות הקלה והנוחה ביותר היא טיסות בין האיים.
עם זאת, בדומה לרוב חברות התעופה בפסיפיק, ביטולים ואיחורים הם לא מושג חריג, ועלולים להתרחש גם בטווח זמנים קצר ולפני הטיסה המיועדת.
מרבית האיים בונואטו ממוקמים כשעה טיסה אחד מהשני.
חברת התעופה הלאומית של ונואטו, Air Vanuatu, מפעילה עשרות טיסות יומיות ביניהם.
Port Vila ו-Luganville משמשות כתחנות עצירה מרכזיות, ומרבית הטיסות עוברות ביניהן.
עלות הטיסות דינמית ועומדת על כ-250 דולרים אוסטרליים בממוצע.
המטוסים בטיסות הפנימיות קטנים, ולא נדיר לטוס במטוס של 15-20 מושבים בלבד ללא הקצאת מושבים או הפרדה עם תא הטייס – חוויה ללא ספק!
כל טיסה פנימית כרוכה בתשלום מס של 200 ואטו.
דרך נוספת לעבור בין איי ונואטו היא מעבורות.
יש שתי חברות המציעות שיט במעבורת בין Port Vila ל-Luganville על בסיס קבוע – Big Sista ו-Vanuatu Ferry.
המעבורת יוצאת פעם בשבוע וחוזרת לאחר 3 ימים.
זוהי לא הדרך הנוחה ביותר לעבור, אך בהחלט הזולה ביותר.
רפואה ובריאות
ונואטו מוגדרת כמדינת עולם שלישי.
כיאה למדינה כזו, עלולים להתפתח בה מחלות שהאדם המערבי אינו חסין להן.
מומלץ להגיע עם תיק תרופות הכולל תרופות עזרה ראשונה (גרון, אף, ראש, בטן וכדומה) כדי לתת מענה מהיר במקרה של התפתחות מחלה כלשהי.
בתי החולים המרכזיים נמצאים רק באיים הגדולים, ולכן כל התפתחות מחלה באיים הקטנים עלולה להיות מסוכנת.
מומלץ להגיע לונואטו עם מכשיר לווייני לכל מקרה וכמובן עם ביטוח רפואי מתאים.
דברים נוספים שחשוב לדעת על ונואטו
טלפונים
החברה המרכזית בונואטו היא Digicel.
מומלץ לעשות סים מקומי, שכן אי אפשר לסמוך על ה-WIFI, בטח לא באיים הקטנים.
הטענת הטלפונים היא בשיטת TOP-UP.
בכל קיוסק ניתן לרכוש קוד שאיתו מטעינים את הטלפון בשיחות ודאטה.
זה לא ישראל ואין כאן 100GB לחודש, אז חשוב לקחת זאת בחשבון מבחינת השימוש היומי.
מוזיקה
המוזיקה המקומית היא שילוב של רגאיי, רגאטון ומיקסים של שוק ראש העין.
בקיצור, שמח.
כפי שציינו בתחילת המאמר, ונואטו נחשבת למדינה השמחה בעולם, ואפשר לראות זאת על התושבים.
אל תתפלאו אם המוזיקה תבקע בקולי קולות מכל מכונית שתעבור בדרככם (בד"כ טנדרים מפורקים), אבל קשה שלא להתמכר לקצב.
יחס לישראלים
היחס לישראלים הוא מצוין, עקב כך שרוב האוכלוסייה הם נוצרים אדוקים.
המקומיים מאמינים בסיפורי הבריאה ובעם הנבחר, ולכן כל ישראלי מוזמן בברכה לונואטו.
ניתן להתארח אצל מארחים מרשת HIT ולזכות בחווית אירוח אותנטית.
אוכל
האוכל המקומי מבוסס על דגים, פירות ים ותבשילים מקומיים.
בערים הגדולות ניתן למצוא גם ג'אנק פוד, אבל אם אין לכם קיבה רגישה מדי – שווה לנסות את המטבח המקומי, כי האוכל טעים ואותנטי.
מסעדות מקומיות (פשוט נשים שפתחו את המטבח ושמו 2 שולחנות) הן חוויה תרבותית ורצוי לנסות לפתח שיחה.
בכל אי אפשר למצוא שוק ובו פירות, ירקות ודגים למכירה.
מזכרות ומתנות
הפרנסה המקומית בנויה בעיקר על תיירות וחקלאות.
בכל מקום תוכלו למצוא מזכרות ועבודות יד של מקומיים.
כמובן שאין צורך לקנות כל פריט שרואים, אבל זה בהחלט יכול לתרום לכלכלה המקומית.
קאווה קאווה
קאווה קאווה הוא המשקה הלאומי של איי הפסיפיק.
זה לא המשקה הספרדי, אלא משקה טבעי המופק משורש צמח הקאווה.
הטעם מר, זה לפעמים מרגיש כמו מים עם בוץ, אבל מתרגלים לזה.
הקאווה המקומית חזקה בהשוואה לאיי הפסיפיק האחרים, וגורמת לתחושת נמלול ואפילו סטלה קטנה.
בכל כפר יש מקום שבו ניתן לשתות קאווה בתשלום סמלי.
זו לגמרי חוויה אותנטית ומומלצת.
סיפור דרך - שבועיים וחצי בונואטו
הטיול שלי בונואטו היה אחת החוויות המדהימות שהיו לי בחיים.
טסתי לונואטו אחרי 3 חודשים בניו זילנד ו-3 חודשים באוסטרליה.
המחשבה הראשונה הייתה לטוס לאי מחוץ לאוסטרליה כדי לחדש את הויזה, ו-ונואטו תפסה את העין שלי עם הגיוון הנדיר שלה והאנשים האדירים שלה.
טיילתי ב-4 איים בסה"כ.
ההתנהלות הייתה מאוד פשוטה, הודות לתכנון נכון של המסלול וחקר מעמיק עם היעדים ועם נקודות העניין בהם.
היה מאוד נוח להיעזר במשרד התיירות המקומי שהיו אדיבים ומאוד מאוד נחמדים!
האי Efate ו-Port Vila
כמו שציינתי, האי המרכזי בונואטו.
בפורט וילה יש שוק נחמד על שפת הים בו ניתן לקנות מזכרות.
טיפ חשוב: כשנוחתים, עדיף לקחת ואן ב-150 ואטו למרכז העיר ולא מונית פרטית שיכולה לעלות פי 10 ואף יותר.
ישנתי בהוסטל Blue Pango, שמנוהל ע"י מקומי שאוהב את ישראל, ועל כן קיבלתי הנחה על השהות.
ההוסטל נמצא מחוץ לפורט וילה, אבל זה בדיוק 10 דקות נסיעה.
הוא ממוקם על הים, יש בו בריכה ומטבח, וניתן לישון בחדר משותף או פרטי.
מי שרוצה לצלול ואין לו תעודה, יכול לעשות צלילת קסדה – קצת יקר אבל נחמד אם עוד לא התנסיתם.
בנוסף, ניתן ליצור קשר עם אחד הדייגים ולצאת איתו ליום דיג – חלוקת השלל היא ביניכם, אבל החוויה ייחודית מאוד.
אם תרצו לטייל קצת מחוץ לעיר, מומלץ לקחת אופנוע/נהג מקומי ולטייל מסביב לאי.
כאמור, חובה להוציא באי כסף מזומן ולוודא שמרבית הטיול מוזמן.
האי Tanna
האי Tanna נמצא כ-45 דקות טיסה מפורט וילה.
זהו אי שונה בתכלית, פחות מפותח ופחות מיושב.
העיירה הקרובה לשדה היא לנקל (Lenakel), בה אין הרבה מה לעשות מעבר ללישון.
ניתן לקחת את הסיור להר יאסור (Mt. Yasur) מהעיירה או לחילופין להתארגן בשדה על הסעה לכפרים הנושקים להר, מרחק של שעתיים נסיעה (אין דרך סלולה).
הכפרים חיים כמו לפני 200 שנה.
אמנם לתיירים התנאים טיפה יותר מודרניים, אבל הלינה היא בבונגלו עם חשמל מוגבל ל-6-8 שעות ביום. על מים חמים אין מה לדבר.
ניתן ללכת ולקנות אוכל בכפר או לחילופין לסגור דיל ארוחות עם המארחים.
בדרך כלל האוכל יקר ביחס לתמורה ולא משביע, אבל האפשרות הכמעט יחידה לאכול בצורה סבירה לאורך כל היום.
רצוי מאוד מאוד להביא חטיפים ואוכל נוסף לשעות הביניים והלילה.
ב-Tanna חליתי והייתי מרותק למיטה יום שלם.
כפי שצוין מקודם, תבואו עם משככי כאבים ותרופות כי אין שום מרפאה נורמלית ברדיוס של שעתיים נסיעה.
כדי לעלות להר צריך לשלם מס כניסה, אך לפעמים אין שם אף אחד ואפשר להתקדם.
ההליכה למעלה אורכת כ-40 דקות, ומגיעים לתצפית מרהיבה על הלוע.
בשעות הדמדומים המקום מתמלא עם ג'יפים ו-ואנים שעולים למעלה.
ניתן לחזור איתם למטה תמורת סכום סמלי.
התמזל מזלי והיה יום העצמאות של ונואטו.
ברחבי הכפר היו חגיגות ומשחקי ספורט התקיימו במגרש המקומי, מעין פסטיבל לכבוד המדינה.
ביום שאחרי הלכנו (היו איתי עוד זוג אירופאי) כשעתיים בג'ונגל עד לנקודה יפהפייה הנקראת Port Resolution.
הגענו לחוף הים המרהיב, שם אפשר לשבת ולהירגע בכיף.
מדהים לראות עד כמה המקומות האלו אינם מתוירים, וכך מצאנו את עצמנו לגמרי לבד
ניתן להיכנס למעין מעיינות חמים המצויים במקום – בעיניי יקר ולא מצדיק.
המשכנו לתוך הכפר ואכלנו בו צהריים, כאשר ממש לידנו היה בית ספר מקומי וריק.
את הדרך חזרה כבר עשינו עם רכב שלקח אותנו חזרה לכפר.
לגבי הלינה, תגיעו ותמצאו משהו שיתאים לכם.
אני ראיתי גם בעיירה וגם בכפר מספר מקומות לישון – משלי לא הייתי מרוצה בדיעבד ואפילו ניסו לעבוד עליי.
מקום מדהים שלא הייתי בו ושמעתי עליו רק אחרי הוא Blue Cave.
הוא לא רחוק מ-Lenakel.
מדובר במערה טבעית יפהפייה שניתן לשחות בה ולשנרקל בה.
ניתן להגיע כמעט לכל מקום בסביבת Lenakel באמצעות מונית או אופנוע.
האי Malekula
האי Malekula נמצא כשעה טיסה מפורט וילה.
הוא נחשב לאחד האיים הגדולים בונואטו, אך כמעט ואינו מיושב.
האטרקציה המרכזית בו היא סיורי ה-Big Nambas וה-Small Nambas, שני שבטים מקומיים המאפשרים להציץ לתוך אורח חייהם הייחודי.
הסיור עולה כ-5000 ואטו – יקר אך חווייתי ומלמד.
בסיור לומדים איך להדליק אש, איך להכין אוכל מקומי ובסוף רוקדים עם המקומיים ומקבלים מהם ברכות, ומי שרוצה יכול לברך אותם. (אני דפקתי להם נאום ישראלי ציוני)
בדומה לטנה, גם כאן אין דרכים סלולות והחיים בכפר בסיסיים מאוד.
אני ישנתי ב-Nabelchel Bungalows והיה נחמד מאוד.
בערב, כמו בכל ערב, יצאתי לשתות קאווה עם כמה מתנדבים אמריקאיים שהגיעו למלקולה כדי ללמד את הילדים המקומיים.
היתרון שלו הוא המיקום הקרוב למנחת, רק 10 דקות הליכה, ו-10 דקות הליכה נוספות לכפר.
"שדה התעופה" הוא למעשה מנחת, ונשרף כמה פעמים עקב מאבק בין משפחות.
אל תבנו על טרמינל או על אזור המתנה, והמנחת הוא למעשה שביל עפר ארוך בין עצי תמר.
האי Santo Espiritu
האי Santo Espiritu, או בקיצור Santo, הוא האי הגדול ביותר בונואטו, והאטרקטיבי ביותר.
לטעמי, לפחות חצי מהזמן המושקע בונואטו צריך להיות באי הזה.
כל כך נהניתי ב-Santo , שהארכתי את השהות במספר ימים מעבר לתכנון המקורי.
העיר המרכזית היא לוגנוויל (Luganville), ושם נמצא שדה התעופה הבינלאומי השני בונואטו.
אני ישנתי ב-Tropicana, הוסטל מרכזי שהיה מצויד בכל טוב עם מטבח גדול, חדרים מפנקים ומקלחת חמה (ישנתי לבד במשך שבוע בחדר של 8).
יתרון נוסף הוא המיקום – ממש מול שוק האוכל, בו ניתן לאכול ולקנות ירקות ופירות בזיל הזול.
באי יש רצועת הרים נידחת שמאוד קשה להגיע אליה, לכן התמקדתי באטרקציות שניתן להגיע אליהן.
מערות המילניום Millennium Cave היא אטרקציה המשלבת הליכה במערות תת-קרקעיות, ג'ונגלים ושחייה בנהר (קניונינג).
הסיור עולה 9500 ואטו אך ניתן להתמקח עוד טיפה – לא הזיק להיות ישראלי, בייחוד כשכל השאר שילמו יותר (בזמנו שילמתי 7000).
משך הסיור כ-4-5 שעות, ויוצאים אליו כ-10 אנשים בכל פעם.
אני תיאמתי ישירות מול המשרדים שלהם, אבל היום אפשר גם ליצור קשר דרך האתר שלהם.
סנטו הוא היעד המרכזי בונואטו לצלילות.
שני האתרים המפורסמים ביותר הם צלילה למאגרי ציוד ונשק עצומים שהצבא האמריקאי השאיר באי (Million Dollar Point) ולספינה SS President Cooldige, שננטשה מול חופי האי.
באי מספר מועדוני צלילה, וכולם יתנו לכם פחות או יותר את אותו המחיר ואותו השירות.
אני אישית העדפתי ללכת על מועדונים בבעלות מערבית, אך כך או כך, המדריכים הם בד"כ מקומיים.
הצלילות היו מהנות מאוד ולא פעם מצאתי את עצמי לבד עם המדריך (לפעמים אפילו שניים) באתרי הצלילה, מה שהקנה לי שקט ואפשרות להסתובב באתר הצלילה ללא הפרעות מיותרות.
החלק המעניין ביותר (ובטוח היפה ביותר) באי הוא החלק הצפון-מזרחי.
במקרה שלי, זה קרה יחסית במקרה.
התחבורה הפרטית בונואטו לא זולה, ועבורי להגיע לצפון-מזרח האי היה כרוך בהוצאה ששווה בערך ל-100 דולר הלוך-חזור עבור נסיעה של שעה לכיוון.
קבעתי עם סטודנטים בריטיים לצאת לטייל אבל הם הבריזו לי, וככה מצאתי את עצמי מסתובב ברחובות לוגנוויל ומחפש אפשרויות ספונטניות.
למזלי הרב, באותו יום נכנס קרוז מאוסטרליה וכך יצא שהרבה ואנים יצאו צפונה.
פגשתי משפחה אוסטרלית מדהימה שאימצה אותי לחיקה וטיילנו במהלך כל היום.
ביום למחרת, אחרי שהם עזבו, פגשתי בהוסטל מקומי שעובד עבור האו"ם, והוא לקח אותי לעוד יום טיול עם הרכב הפרטי שלו, ואפילו הוריד אותי בזמן בשדה"ת לטיסה חזרה.
נצא צפונה, וניסע אל Blue Hole, בריכה טבעית צלולה במרכז האי.
ניתן לארגן ואן מההוסטל או לחילופין ללכת לכיוון תחנת הדלק (אתם תמצאו אותה על הכביש הראשי) ולתפוס ואן מזדמן.
הכניסה כרוכה בתשלום סמלי, ואפשר להעביר שם בכיף כמה שעות.
ב-Blue Hole יש קפיצת טרזן מהעץ, וכמעט איבדתי שם את הגו-פרו, כמו שאפשר לראות בסרטון.
נמשיך צפונה אל החופים הצפון-מזרחיים.
חשוב לציין שהואנים לא עושים סיבוב אלא נוסעים פר יעד, ולכן יכול להיות שתיאלצו להקדיש למקומות יומיים או לחילופין לקחת ואן פרטי כקבוצה.
החופים הצפון-מזרחיים הם החופים היפים ביותר שראיתי בחיי.
אולי זו האווירה המנותקת, אולי זה השקט ואולי פשוט יופי טהור.
הראשון, Champagne Beach, הוא עד היום החוף היפה שראיתי.
הוא שקט, מבודד, עם מים צלולים ופינות ישיבה בכל עבר. הכניסה בתשלום סמלי.
השני נמצא מעט צפונית, סמוך לכפר Port Olry.
ניתן לישון בכפר, אבל כאמור צריך לדאוג להסעה חזרה, שלא תמיד יוצאת ולא תמיד זולה.
הלינה בסיסית אך אם יש לכם זמן, זה לגמרי אופציה לגיטימית.
גם כאן, החוף יפהפה (מזכיר את Champagne), ואפשר לשבת בבר וליהנות מהשקט והיופי הבתולי של המקום.
ונואטו - Don't Worry Be Happy
ונואטו הייתה חוויית העולם השלישי הראשונה שלי, אבל זו לא הסיבה שאני זוכר אותה כל כך לטובה.
זו הפעם הראשונה בחיי שהגעתי למקום בתולי ואותנטי, מאלו שכתוב עליהם בסיפורים, אבל הם תמיד בגדר חלום רחוק.
התקופה שטיילתי בטוח תרמה לתחושת הניתוק והחופש, אבל היא לא העיקר.
טיילתי בונואטו כמעט שלושה שבועות, בהם הכרתי את המקומיים, אכלתי איתם, צחקתי איתם והתחברתי איתם.
טיול במקום כמו ונואטו לא יכול להיות טיול מנוכר – הצורך במקומיים הוא כמעט בלתי נמנע, ורובם לא מנצלים את זה לרעה.
לונואטו הגעתי במקרה, אבל היא פתחה לי צוהר לעולם מדהים ושמח, עם אנשים שמקדשים את היופי, השמחה והצניעות ולאו דווקא רודפים אחרי הכסף או החומרנות.
למדתי לאהוב את החיים הבסיסיים, להסתפק במה שיש ולהיות חיובי. תמיד.
לא סתם ונואטו נחשבת למדינה השמחה בעולם.
לא חסר להם כלום, והם לא דורשים מעבר למה שיש. חיים עם מה שיש.
מי שמחפש את החוויה השונה, האותנטית, האנתרופולוגית – ונואטו תעשה את זה בצורה הטובה ביותר!