כלל אצבע טוב יהיה להתאמן מספר שבועות לפני היציאה הטיול, בין 2-5 פעמים בשבוע.
יחד עם זאת, יש לציין כי משך הזמן, המנוחה ותדירות האימונים תלויים בגורמים הקשריים כמו משך הטיול הצפוי, אורך המקטעים, המשקל שנסחוב, מזג האוויר הצפוי, סטטוס גופני ועוד.

כדי להיות עם היד על הדופק, חשוב לבנות תוכנית אימונים מסודרת המתחשבת בזמני מנוחה, תפריט ורמת קושי.
ההכנה לטיול אמורה להכין אתכם לטיול ולא לתסכל.
בדיוק כמו שנצא לטרק במהלך הטיול כי פשוט בא לנו, כך גם ההכנה לטיול צריכה להתנהל בחיוביות.
עם זאת, חשוב לשמור על משמעת עצמית ולא לזלזל – התוצאות ייראו בשטח בדמות כאבים, חוסר מסוגלות וביצוע פחות פעולות אקטיביות.

העומסים צריכים לעלות בהדרגתיות כדי לאפשר לגוף להסתגל בצורה בטוחה ועקבית ללא חשש מפציעות.
לפני היציאה רצוי להקפיד על מנוחה והתאוששות.

במהלך הטיול עצמו, במידה ומתאפשר, העיקרון שנעבוד על פיו אמור להיות דומה בעיקרו לתקופת ההכנה. כלומר, יישום של סרגל מאמצים הדרגתי והטמעת ימי מנוחה אסטרטגיים.
למשל, לא נתחיל בטיפוס הר בגובה 2500 מטרים לפני שביצענו מספר טיולים בדרגת קושי בינונית.

היבט נוסף הוא ההבדל בהיערכות בין טיולי יום לבין טיולים ארוכים.
טיולי יום ממוקדים יותר ולעיתים בעצימות גבוהה, אך מאפשרים משטר מנוחה מבוקר יותר.
מכאן, אפשרות זו מתירה לנו לסחוב משקל נמוך לאורך זמן ללא כמויות גדולות של ציוד, מים ומזון.
זה מאפשר לנו באופן תאורטי גמישות גדולה יותר לבחור מסלולים שבהם רמת האינטנסיביות גבוהה יותר, ובהם באופן יחסי נוכל לגמוע יותר ק"מ בהשוואה ליום הליכה סטנדרטי במסלול ארוך.

מנגד, טיולים ארוכים מציבים אתגר לא קטן.
הם דורשים היערכות מוקפדת יותר של שתייה ואוכל ובחירה מושכלת של ציוד, מכיוון שהכל נסחב על הגב לאורך הדרך.
כמות הק"מ להליכה פר יום היא מאוזנת יותר, ובחירת תוואי ההליכה בכל יום – בייחוד כשאין ימי מנוחה באמצע והמאמץ הוא רציף – צריכה להיעשות בהתאם ליכולת של המטייל.

מומלץ לחשוב טוב מה גבול היכולת בנקודת הזמן הנוכחית.
שמירה על סרגל מאמצים הדרגתי יסייע לסיים את המסלול ללא כאבים, עומס יתר, שחיקה או תחושה גבוהה מדי של מאמץ.