טרק ריס ודארט - הקדמה
שנים חיכיתי לבצע את טרק ריס ודארט (Rees & Dart Track), הנמצא בפארק הלאומי הר אספירינג (Mount Aspiring National Park) שבאי הדרומי בניו זילנד.
ב-2014, בטיולי הראשון בניו זילנד, הטרק היה סגור לתקופה ארוכה עקב מפולות.
נאלצתי לחפש אלטרנטיבות אחרות, ובוודאי שלא הצטערתי לטייל במסלולים אחרים ויפהפיים כמו שרק ניו זילנד יודעת לספק.
כשחזרתי ב-2019, טרק ריס ודארט היה גבוה ברשימת הטרקים שאני רוצה לבצע.
המסלול עבר שדרוג, מזג האוויר הצפוי בישר טובות, ואפילו מצאתי שותפים לדרך.
הצטרפו אליי למסלול מידן ועופר, שני חבר'ה ישראלים שהכרתי בקבוצת הפייסבוק שלי, וההכנות היו בעיצומן.
אני מודה שציפיתי לטרק יפה, אבל לא כזה שיישאר חקוק בזיכרונותיי, בטח לאור הטרקים המטורפים שעשיתי עד אז.
בשורה התחתונה, ועוד לפני שאני מתחיל לספר בהרחבה על מעללינו במסלול, מדובר באחד המסלולים היפים שיש לניו זילנד להציע.
טרק ריס ודארט - מידע כללי למטייל
טרק ריס ודארט הוא טרק מסוג Backcountry באחריות ה-DOC, רשות הטבע והגנים בניו זילנד.
במילים פשוטות, יש בטרק בקתות והוא מסומן.
מצד שני, הוא עדיין מקדש את הטבע ועלול להיות פראי, מאתגר וקשה לאלו שלא רגילים למסלולים ארוכים וסחיבת משקל.
אורכו של הטרק 63 ק"מ והוא מתפרש על פני 4-5 ימים, תלוי קצב הליכה.
הטרק אינו מעגלי.
ניתן להתחיל אותו משתי נקודות שונות, והוא עובר בשני עמקים מרכזיים – ריס (Rees) ודארט (Dart), על שמם הוא קרוי.
הטרק ייחודי בכך שהוא משלב מספר סגנונות נוף.
בהתחלה/סוף שלו, ההליכה מישורית יחסית, בתוך יערות עבותים ובמקביל לנהרות.
באמצע, הסביבה הופכת להיות אלפינית, תלולה ומציגה נוף פנורמי בלתי נשכח.
הנקודה הגבוהה בטרק נקראת אוכף ריס (Rees Saddle) ונמצאת בגובה של 1470 מטרים.
האוכף עלול להיות מושלג גם במהלך הקיץ, והעלייה/ירידה תלולה מאוד.
בונוס נוסף בטרק הוא טיולי הצד שלו.
ניתן להגיע לתצפית נהדרת על קרחון Dart, קרחון עתיק שבעבר חלש על כל חלקו העליון של העמק (וכיום הצטמק משמעותית).
בנוסף, הטרק מתחבר אל Cascade Saddle, אוכף המאפשר תצפית אל עמק מטוקיטוקי (Matukituki Valley) הפופולרי.
מטיילים עם כושר גופני גבוה יוכלו לעבור מעמק ריס או דארט (לבחירתם) ולרדת לכיוון עמק מטוקיטוקי בטרק מורכב ותלול.
לקריאה מורחבת על מסלול טרק ריס ודארט, לחצו כאן.
סיפור הדרך שלנו בטרק ריס ודארט
מתחילים בכיף
הניסיון שלי עם טרקים ברמת קושי גבוהה בניו זילנד לימד אותי שכל טרק טומן בחובו סכנות משלו.
גם המטייל המנוסה בעולם לא יכול להיאבק בטבע, ויש להיות קשובים ואחראיים, לא משנה היכן הולכים.
לעיתים, אנחנו נוטים לקחת סיכונים והימורים שלא משתלמים לנו.
המוח האנושי לא עובד כמו רובוט, ואנחנו מושפעים גם מתמורות מנטליות וסביבתיות.
בדיעבד, כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, יכולנו לעשות דברים אחרת.
עם זאת, בשורה התחתונה, פעולות נכונות שנבעו מאותו ניסיון, הן אלו שהביאו אותנו בשלום למחוז חפצנו.
רשימת הדגשים תופיע בסוף, ולבינתיים, נתחיל.
את המסלול שלנו עשינו עם כיוון השעון.
כלומר, התחלנו במסלול דארט, המאופיין בהליכה בגבהים נמוכים (400-600 מטרים) ועולה עד לבקתת דארט שבגובה 1000 מטרים.
התכנון היה לעשות את המסלול במלואו ולא תכננו לעבור לעמק מטוקיטוקי.
על אף זאת, רצינו לעשות את מסלולי הצד והוספנו עוד 30 ק"מ למסלול.
היום הראשון עבר בכיף.
צריך לשים את הרכבים במקומות שונים, שעל המפה נראים קרובים, אבל בפועל יש ביניהם כמעט שעה נסיעה.
תנאי הדרך לא אידיאליים, ואחרי גשמים אי אפשר לעבור בכלל.
אופציה אלטרנטיבית תהיה לקחת שאטל מקווינסטאון או גלנורקי הסמוכה.
בבקתה שלנו היו כ-15 מטיילים, חלקם הלכו בכיוון הנגדי וחלקם בכיוון שלנו.
השמועות על גשמים חזקים שיירדו ביום למחרת לא נתנו מנוח כמעט לאף אחד.
כולם תכננו לצאת מוקדם כדי לחצות את הנחלים בזמן, ורק אנחנו היינו שאננים מעט.
אולי זאת שאננות ואולי חוסר ניסיון עם מעברי מים והבנת הטופוגרפיה המקומית.
בהסתכלות לאחור, זה מאוד דומה לשיטפונות בערבה וים המלח, רק שבמקרה הזה הגשם לא מפסיק לרגע וגם קר.
לכודים
היום השני התחיל באיחור.
הטפטוף בחוץ היה נורת אזהרה רצינית, והבקתה הייתה כמעט ריקה כשעזבנו אותה.
הזמן שבזבזנו בבוקר היה קריטי.
תחילת ההליכה הייתה נוחה ונעימה, כמו שכתוב בספר.
הטפטוף בטח לא הפריע לנו, וללכת בגשם בניו זילנד זו לא מילה גסה.
אך הטפטוף הפך לגשם חזק בהדרגה, והקשה על ההליכה שלנו.
את הנחלים הראשונים חצינו במהירות, אך בשלב מסוים הגענו לערוץ נחל גועש שלא אפשר חצייה בשום מצב.
ניסיון לחצות את הנחל היה מסתיים במוות וודאי.
במקרה זה, גילינו אחריות והחלטנו לוותר ולחזור לבקתה.
לא רוצה לדמיין את החיים שלי אם אחד מחבריי למסלול היה נסחף בזרם עקב ההתעקשות לחצות את הנחל.
אולם, ברגע שרצינו לחזור, גילינו שאנחנו לכודים.
זרימת הנחלים החביבים שחצינו בדרך הפכה למהירה מאוד, ומצאנו את עצמנו עומדים ומחכים בחוסר אונים.
חציית הנחל הייתה מסוכנת, אך גם עמידה במקום יכלה לסכן אותנו בהיפותרמיה.
היינו רטובים עד לשד עצמותינו, ואני גיליתי שהנעליים שלי עשו את שלהן.
מים חדרו לגרביים מכל עבר, ובשיא הגשם החלטתי להתפשט ולהחליף את החולצה הספוגה.
בפועל, זה חימם אותי ולוודאי מנע את ההיפותרמיה.
נאלצנו לקבל החלטה מהירה.
גזעי העץ, שיכלו לשמש כגשרים, היו חסרי תועלת.
הם היו כבדים וספוגים מים, כך שגם אם היינו מצליחים להרימם, הם היו נשברים.
החלטנו שחייבים לחצות את הנחלים ויהי מה.
אספנו את כל העצים, הענפים והאבנים שיכולנו להרים, וזרקנו אותם לנחל.
ניסינו לבנות סכר מאולתר ואף להאט את זרימת המים במקומות מסוימים.
איתרנו נקודת אחיזה בתוך הנחל, ובעזרת מקלות ההליכה התחלנו לחצות בזהירות את הנחל.
לשם המחשה, רוחב הנחל היה כשלושה-ארבעה מטרים לערך, אך ההליכה הרגישה כמו 20 מטרים.
בקושי רב הצלחנו לחצות את הנחל.
מדי פעם עלה חשש שלא נצליח לעבור עקב הזרימה החזקה, אבל עמדנו במשימה.
זה אמנם עלה לנו בבגדים ספוגים במים, בהם נאלצנו ללכת כשעה וחצי, אבל זו עדיין הייתה אופציה עדיפה.
חזרנו לבקתה ספוגים ומעט המומים, אבל ניגשנו מיד למלאכת הייבוש והמנוחה בבקתה.
מה שהיה, תשכח מזה
יצאנו לאותה דרך ביום למחרת.
הגשם כבר פסק בערב לפני, ועתה הנחלים השוצפים חזרו לגודלם הטבעי.
גם ערוץ הנחל האימתני שלא הצלחנו לעבור נרגע, ומפלס המים שלו ירד.
זה אפשר לנו לדלג בין הסלעים שהיו מכוסים במים, ועברנו לגדה השנייה.
הדרך לבקתת דארט הייתה מדהימה.
היא עוברת במישורים פתוחים ומציגה לראווה את כל ההיסטוריה של המקום.
ניתן לראות בדיוק היכן היה הקרחון בעבר, והעצים הנטועים בתוך המים הם עדות חיה למרקם החיים הייחודי.
הגענו אל בקתת דארט הגדולה.
התמקמנו במגורים המרכזיים והתחלנו לארגן ארוחת צהריים.
אני תמיד מעדיף לישון במגורים המרכזיים כדי שלא אצטרך לעבור בין בקתות, אם יש יותר מאחת.
בקתת דארט היא צומת דרכים מרכזית בטרק.
מטיילים מגיעים אליה משלושה כיוונים: אלו שהולכים כמונו, אלו שהולכים בכיוון ההפוך ואלו שמגיעים מעמק מטוקיטוקי.
זה מאפשר להכיר אנשים מעניינים (לא שחסר בשאר הבקתות) ואף לקבל רעיונות למסלולים שונים בסביבה.
אנחנו רצינו להגיע אל התצפית על קרחון דארט, והתכוננו לצאת אליו ביום למחרת.
עם הדרך הגיע התיאבון, ומידן ואני החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך לכיוון Cascade Saddle.
עופר, שהלך בקצב איטי יותר, החליט לוותר על התענוג והחל בהליכה לכיוון הבקתה הבאה, בהנחה שאיפשהו ניפגש במהלך הדרך.
הדרך לאוכף המשקיף על עמק מטוקיטוקי הייתה בלתי נשכחת.
הלכתי בהרבה דרכים, אבל בזאת היה שילוב של הכל מהכל.
גם עלייה תלולה ומאתגרת, גם נופים שנשקפים מכל עבר ובשבילי, לטפס בשביל הררי שנראה כמו גרם מדרגות נסתר, זאת חוויה שאין שנייה לה.
כשהגענו למעלה, הרגשנו סיפוק עצום.
האתגר השתלם ובגדול!
לפנינו נפרש עמק מטוקיטוקי המדהים, ומהצד השני, קרחון דארט.
היה קשה לעזוב.
מצד אחד, הנוף המשכר והרצון לשבת וליהנות מהרגע.
מצד שני, לפנינו עמדה עוד דרך ארוכה ולא פשוטה כלל עד לבקתה.
בלית ברירה, התקפלנו והתחלנו בירידה למטה.
מסע כומתה בניו זילנד
השארנו את כל הציוד בבקתת דארט ולכן הגברנו קצב עד אליה.
מהרגע שהעמסנו את התיקים על הגב ועזבנו את הבקתה, המעמסה נהייתה קשה מאוד.
השביל עלה בתלילות והסוף לא נראה באופק.
זהו החלק הקשה במסלול והוא מצריך כושר גופני גבוה.
נאלצתי לעצור מדי כמה דקות, ובנוסף לרגליים, גם הידיים נאלצו לעבוד קשה בטיפוס על הבולדרים.
עד שהגענו לאוכף ריס שרירי התאומים שרפו לגמרי, אך המאמץ השתלם.
בכלל, התחושה העילאית של עמידה באתגרים מנצחת כל כאב ולא סתם התפתחו קלישאות סביב זה.
הירידה מהאוכף סימנה את תחילת המרוץ נגד החושך.
השמש כבר החלה לרדת, ושעת השקיעה התקרבה.
עד כה הלכנו מעל 25 ק"מ, והרגליים היו גמורות.
למזלנו, העובדה שהמסלול היה בירידה מתונה הקלה עלינו מעט ושמרנו על קצב גבוה.
הגענו לבקתה ממש עם החושך, כשבדרך היו לנו בערך 10 ניחושים לא נכונים לגבי מיקום הבקתה.
העייפות והדרך הארוכה עשו את שלהן, ואנחנו כבר התחלנו לדמיין דברים.
בקתת Shelter Rock היא הבקתה האחרונה במסלול.
היא ממוקמת בגובה של 900 מטרים.
המבנה שלה קצת מוזר, אבל כמו בשאר הימים, התמקמנו במבנה המרכזי.
היה לנו ברור שניקח את הבוקר בקלות, גם לאור מזג האוויר השמשי הצפוי וגם לאור העייפות מהיום הקודם.
לכל הרפתקה יש סוף
היום האחרון היה יום שהיה אפשר לוותר עליו כבר מהרגע הראשון.
אם הייתי מגיע לניו זילנד בפעם הראשונה, הייתי נדהם מהנופים כמובן.
מכיוון שהיינו כבר אחרי השיא, ואני באופן אישי ראיתי מספיק טרקים אחרים, המטרה הייתה לסיים וכמה שיותר מהר.
תוואי השטח היה סטנדרטי ואף מעיק לפרקים.
עליות וירידות לסירוגין, קטעים סבוכים וצרים, ובחלק מהמקומות ביצות שנשארו מהגשמים שירדו.
ההליכה לאורך נהר ריס הייתה מונוטונית, אבל מכל דבר צריך לעשות את המיטב ואני ניצלתי זאת כדי להגביר קצב ולאתגר את הכושר.
בדרך עוד ראינו מטיילים חדורי מוטיבציה בכיוון ההפוך, וחותרי קיאקים לאורך הנהר, שאפילו לא הבחינו בנו.
אחרי כ-5 שעות הליכה הגענו מרוצים לרכבים.
זכינו לביקור ממאות זבובי חול שחיכו למטיילים כמו שמוכר התפוזים מחכה למטיילים בירידה משביל הנחש במצדה.
אספנו את הרכב מנקודת ההתחלה וחזרנו שמחים ומאושרים להמבורגר ובירה בקווינסטאון.
תחקור ההליכה בתנאי השטח של המסלול
החוויה ביום השני יכלה להסתיים בצורה טרגית.
כשישבנו וניתחנו את הטרק, הסכמנו שאם היינו יוצאים שעתיים לפני, היינו חוצים את הנחל והכל היה עובר כשורה.
השאננות בבוקר חרצה את גורל היום, ושילמנו על כך בבגדים רטובים ולחץ נקודתי שאנחנו עלולים להסתבך כהוגן.
ולמרות התקלה, שמחתי על השותפים למסע, שהיו אחראיים מאוד.
ההחלטה שלנו לא לחצות את הנחל בכל מחיר ולחזור בחזרה כנראה הצילה לנו את החיים.
אלו היו רגעים לא נעימים כלל, אבל ההתמודדות שלי בפרט עם טרקים קודמים עזרה להוריד לחץ ולקבל החלטות בשיקול דעת.
אמנם קיבלנו התרעה ממרכז המבקרים על גשמים צפויים, אך בנקודת הזמן ההיא, לא הייתה שום סיבה שלא לצאת לטרק.
ניו זילנד ידועה כמדינה גשומה, וכל מקומי יודע שגשם הוא לא תירוץ להישאר בבית.
התזמונים שלנו היו נכונים בשורה התחתונה.
מזג האוויר בתחילת וסיום הטרק אפשרו לנו להכניס ולהוציא את הרכבים ללא בעיה, ובמקומות הגבוהים נהנינו ממזג אוויר מצוין.
כשהולכים כמעט שבוע בשבילים, קשה לצפות ל-100% ימים שמשיים ויבשים.
הסיכון שלקחנו ביום השני היה שקול, וכאמור, רק שאננות בבוקר מנעה מאיתנו להתקדם.
דבר נוסף שעלה בשיחות שלנו היה חלוקת הימים.
לאחר שהגענו לבקתת דארט, החלטנו ספונטנית לעלות ל-Cascade Saddle.
בפועל זה הוסיף לנו כמעט 30 ק"מ, אך רמת הכושר של הקבוצה לא הייתה זהה.
זה הוביל לפיצול ולתפירת מרחקים כמעט בלתי אפשרית.
אלמלא כושר גופני גבוה (אני באופן אישי טיילתי כמעט חודש וחצי), היינו מסיימים עם שברי מאמץ ולא מסיימים את הטרק ביחד או בכלל.
דגשים למטיילים בטרק ריס ודארט
1. לקחת בגדים להחלפה ואוכל למספר ימי הטרק + יומיים. אי אפשר לדעת איפה ומתי תיתקעו.
2. חשוב לבדוק את מזג האוויר ולפיו לתכנן ולתזמן את תוואי המסלול.
אם נערכים מראש למסלול ארוך יותר הכולל עצירות של יותר מלילה בבקתות, זה יכול להיות טיול הרבה יותר קל פיזית ומנטלית.
3. לוודא שיום ההתחלה ויום הסיום במזג האוויר טוב.
לגבי יום ההתחלה זה קל, לגבי יום הסיום זאת חידה.
עדיף יהיה למקם את הרכב החזק יותר בעמק דארט, כי הוא נחשב לבעייתי יותרהחלק שאחרי Paradise)) – אני ספרתי 5 נחלים רציניים שיש לחצות, ואני לא רוצה לחשוב על אפשרות של חצייה במזג אוויר לא טוב.
אם צריך, עדיף להשתמש בשאטל ולחסוך התעסקות וזמן נסיעה.
4. רוצים ללכת ל-Cascade Saddle?
כל עוד אתם לא עוברים לעמק מטוקיטוקי, עדיף ללכת עם תיק קטן/שלוקר. לא צריך יותר מזה.
בנוסף, עדיף לא להתקדם אלא להישאר עוד לילה בבקתת דארט.
אנחנו רק רצינו לסיים וגם עם האוכל היה יכול להיות יותר טוב מבחינת כמות, אז תפרנו מרחקים.
5. אין סיבה להתחיל את הטרק לפני הצהריים במהלך הקיץ (לא משנה מאיפה מתחילים) – בכל מקרה יש שעה פלוס של נסיעה מקווינסטאון (בטח אם שמים את הרכבים בשני הצדדים, זה יוסיף לכם לפחות שעה וחצי נסיעה עד שתתחילו בפועל).
ההליכה ביום הראשון לא אורכת יותר מ-6-7 שעות, ובימי הקיץ השמש שוקעת ב-21:00.
אני לא אומר להתחיל ב-16:00 וללכת בלחץ, אבל לא צריך ב-08:00.
זה תקף גם לשאר ימי הטרק, אלא אם החלטתם לתפור מרחקים ולקצר זמנים.
6. כאמור, וודאו את הכושר הגופני של כל חברי הקבוצה – לא נעים להתחיל להתפשר ולהיות מתוסכלים כי התכניות לא עומדות ברף הציפיות שלכם.
7. חוזר ומתריע, לא לשכוח תכשיר נגד יתושים ובגדים ארוכים – מי שרוצה להירדם בלילה ובמהלך היום ליהנות ולא להיות עסוק בגירודים, שידאג לזה לפני ולא יסתמך על אלילת המזל או על החברים שלו. להביא ובכמות יפה.
8. להודיע למישהו שיצאתם לטרק.
חשוב מאוד שאדם קרוב שניתן לסמוך עליו יידע לתזמן את היציאה שלכם מהטרק.
בנוסף, כדאי לעדכן ב-DOC בקווינסטאון על תאריכי היציאה כדי שמישהו יכיר את התכנון ויבוא לחפש אתכם במידת הצורך.
לקריאת מדריך הבטיחות לטיול בניו זילנד, לחצו כאן
סיכום
ריס דארט הוא ללא ספק אחת החוויות הטובות שהיו לי בניו זילנד.
גם הבלת"מ עם חציית הנחל הוסיף לריגוש, על אף שבדיעבד יכולנו להימנע מזה.
אולי היינו צריכים להיות יותר דרוכים, אולי קצת יותר סבלנות, אבל הניסיון נצבר והטעויות לא יחזרו על עצמן ככל הנראה.
הנופים משתנים כל הזמן, יש נקודות שיא ששוות את המאמץ והזיעה ובעיקר הרגשתי תחושת סיפוק אדירה בסוף המסלול – 91 ק"מ ב-4.5 ימים זה הספק מכובד, וההרגשה בסוף המסלול הייתה עילאית ושמחה.
תצאו, תטרקו, תחקרו, תהנו, תשמרו על עצמכם!
