בקצרה, יש הבדל עצום בין להיות בזוגיות לבין לחיות את הזוגיות.
למשל, כשזוג נמצא בתחילת שנות ה-20 שלו, בד"כ בצבא, מתראים אחת לשבוע במקרה הטוב או אחת לחודש במקרה הרע (יסלחו לי משרתי היומיות למיניהם שנמצאים בזוגיות).
יש ציפייה כל הזמן, הגעגוע מבעבע בכל שעה, וכשנפגשים, מנסים לנצל כל רגע ביחד.

כשחיים את הזוגיות ועוברים להתגורר ביחד, הדינמיקה משתנה.
מה שנראה זוהר כבר לא תמיד זוהר, ולצד טיפוח הרומנטיקה, צריך גם לטפח ולשמר את שגרת היום.
עולים ויכוחים דביליים כמו מיקום מברשת השיניים ואמיץ הגבר שישאיר את הקרש למעלה.
חלק מהזוגות מבינים שלא כל הנוצץ הוא זהב, ונלחמים כדי לשמור את הזוגיות והאהבה מעל המים.
אין כמו טיול כדי להחזיר את הניצוץ והרומנטיקה, בטח כשמדובר באחד ארוך.

ועם זאת, כשמטיילים ביחד, סיר הלחץ יכול ללכת לשני כיוונים, הכל יותר אינטנסיבי.
הכיוון הראשון, החיובי, הוא הרמוניה מוחלטת והשלמה מצוינת בין בני הזוג.
הטיול זורם, תחומי העניין חופפים והכל מתקתק בדיוק כמו שתוכנן.

הכיוון השני, השלילי, יכול להוביל לחיכוכים בלתי נגמרים בין בני הזוג.
לאן לטייל, מתי לטייל, מה לעשות, מה לא לעשות.
במקום ליהנות מהטיול, עסוקים בלהציל את הזוגיות.

כבר יצא לי לראות זוגות שנפרדו תוך כדי הטיול.
אין הרגשה יותר מתסכלת להתחיל טיול בסטטוס מסוים ולסיים אותו בסטטוס אחר, שלילי.
נכון, יש מקרים הפוכים ולפעמים זה בלתי נמנע ואפילו עושה טוב בטווח הרחוק, אבל מישהו פה פעם טס כדי להפריד כוחות?
כנראה שלא.